<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ט ח"ג</h1>
<h2>דף נד:</h2>
מי ששכר לעשות שום דבר ואמר הפועל שפסלו שלא בידיעתו כגון לכתוב ספר תורה ואמר הסופר שכתב האזכרות שלא לשמן או שעיבד גוילין שלא לשמן או שנסך לו יינו שהיה מטהר לו איבד כל שכירותו בין שיהיה נאמן לפסול בדבר בין לא יהיה ודוקא שפסלהו בעצמו כלומר הפועל אבל אם נפסל שלא בידיעתו כגון שבא גוי ונסך היין ולא היה יכול למונעו לא אבד שכירותו.
<h2>דף עג.</h2>
שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כלומר כי בכל פעם שעושה מלאכתו מע' מעט הוא מרויח קצת משכירותו בענין כי כשיבא מכוש אחרון אין בו שוה פרוטה ונפקא מינה לענין עבודה זרה שאם בנה במקום האסור שכרו מותר כי כשנשלמה הע"ז כבר הרויח שכרו מציעא [ס"ה ע"א] עבודה זרה [י"ט ע"ב]. שוכר פועל לעשות שום דבר בקבלנות וקבל עליו כל אונס ובא אונס דלא שכיח פטור הפועל כי לא התנה באונס כזה אבל אונס דשכיח ולא שכיח חייב הפועל בגטין [ע"ג ע"א].
<h2>דף עד:</h2>
מתנה אדם עם אח' לעשו' לו דב' ונעשית ממילא כגו' לדלו' לו שדה ד' פעמי' ושיקח שליש פירות והיו נוהגין ליקח רביע ולדלות שלשה פעמים ודלה שלש ובא מטר נותן לו שליש והני מילי אריס דהוי כמו שותף למקני רווחא אנפשיה אבל שכיר יום לא כי הוא פסיד' דפועלים. קבל קמה לקצור ובאו לסטים וקצרוה או נמלים וקרסמוה נותן קבלנות משלם גטין [ע"ד ע"א]. הרי שהיה בורח ומצא מעברתא הנה' ואמר לו אתן לך דינר והעבירני אין לו אלא שכרו ואם היה צייד ובטלו ממלאכתו נותן לו הדינר קמא שכרו להביא רפואה לחולה כגון כרוב ודודמסקנין ובא ומצא שמת או הבריא נותן שכרו משלם כיון שעש' שליחותו קמא [קט"ז ע"א].
